החלטה בתיק המ"ש 4528-01-13 - פסקדין

לפניי בקשה להארכת המועד להישפט ביחס להודעת תשלום קנס מספר 14500053500 מיום 21.02.12 בגין עבירה של נהיגה במהירות של 93 קמ"ש מקום בו המהירות המרבית המותרת היא 50 קמ"ש, וביחס להודעת תשלום קנס מספר 12500464644 מיום 22.10.12 בגין עבירה של נהיגה במהירות של 77 קמ"ש מקום בו המהירות המרבית המותרת היא 50 קמ"ש.

1.      המבקש טען כי קיבל את הודעות תשלום הקנס, לראשונה, בתאריך 09.09.12, וללא שיהוי ביום 18.10.12 פנה למשטרת ישראל לשם הסבת הדו"חות, שכן בבעלותו חברה, רשומים על שמו כלי רכב בהם נוהגים טכנאים העובדים בחברה, ובתאריך 21.02.13 נהג ברכב העובד אורי ממן ובתאריך 22.03.12 נהג ברכב העובד יריב אלפסי, והם שביצעו את העבירות דנן ולא המבקש. בעקבות תשובה שלילית שקיבל ממשטרת ישראל, פנה בבקשה זו.

2.      ב"כ המשיבה התנגד לבקשה, טען כי ההודעות נשלחו לכתובתו של המבקש באמצעות דואר רשום, לפחות אחד מאישורי המסירה חזר בציון "לא נדרש" וכיון שהמבקש לא סתר את חזקת המסירה, חלף המועד להגשת הבקשה להישפט. לדבריו, המבקש לא הציג טעם המצדיק את השיהוי ולא הוכיח כי ייגרם לו עיוות דין כתוצאה מדחיית הבקשה ועל כן דין הבקשה להידחות.

3.      סעיף 229 (א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "החוק") קובע כי מי שנמסרה לו הודעת תשלום קנס, רשאי להודיע, תוך 90 ימים מיום ההמצאה, שיש ברצונו להישפט על העבירה.

4.      סעיף 230 לחוק קובע, כי בית המשפט רשאי לקיים את המשפט גם אם אותו אדם ביקש להישפט באיחור, ובלבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229 (ה) לחוק, בשינויים המחויבים, או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו.

5.      סעיף 229 (ה) לחוק, בשינויים המחויבים, קובע כי ניתן לדון בבקשה שהוגשה באיחור, אם לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה.

6.      המחלוקת בין הצדדים הנה ביחס למועד מסירת הודעות תשלום הקנס למבקש, כחלק מתחולת סעיף 229(א) על מקרה זה. בנוסף, חלוקים הצדדים ביחס לסיכויי ההגנה של המבקש, שהנם בגדר "נימוקים מיוחדים אחרים" לקבלת בקשה זו בהתאם לסעיף 230 ולהלכה הפסוקה.            

ביחס להודעת תשלום קנס מספר 14500053500 מיום 21.02.12:

7.      מאישור המסירה, שצורף לבקשה ע"י המבקש והוגש אף ע"י התובע, עולה כי הודעת תשלום הקנס נשלחה לכתובתו של המבקש, וביום 09.04.12 חזר אישור המסירה בציון "לא נדרש", המהווה אישור מסירה כדין. המבקש טען כי לא קיבל הודעה על דבר דואר רשום מן המועד הנ"ל, אולם לא הציג ראיה לביסוס הנטען ומעדותו עולה כי הכתובת אליה נשלח המכתב היתה כתובת מגוריו במועד הרלוונטי. בתכתובות שצורפו לבקשתו הטיל את האחריות לאי קבלת ההודעה על דבר דואר רשום, לפתחו של דואר ישראל, אך בעדותו בבית המשפט הודה כי קיימת אפשרות שהאחריות מונחת לפתחם של ילדיו, המביאים לטענתו את הדואר מתאו. למשמע עדותו שוכנעתי כי הרשום באישור המסירה מיום 09.04.12 מדויק, המבקש לא דרש את דבר הדואר, אשר הגיע ליעדו, ולא שוכנעתי כי יש ממש בטענת המבקש לפיה לא נמסרה לו או למי מבני משפחתו הודעה על קיום דבר דואר רשום ביום 09.04.12 או בסמוך למועד זה.

8.      המבקש טען כי בתאריך 21.02.12 נהג ברכב הרלוונטי מר אורי ממן, שהיה טכנאי בחברה שבבעלות המבקש, והוא שביצע את העבירה המצוינת בדו"ח. מר ממן הוזמן להעיד מטעם המבקש. בעדותו מיום 03.03.13 כפר בביצוע העבירה והסביר כי לכל אורך התקופה בה עבד בחברה שבבעלות המבקש, לא נרשמו לחובתו דו"חות ולא ביצע כל עבירה, עוד העיד כי מעולם לא ראה את הודעת תשלום הקנס הנ"ל.

9.      הראיות שהובאו מטעם המבקש הצביעו על סיכויי הגנה נמוכים, שכן טענת המבקש לפיה מר ממן נהג ברכב בזמן העבירה הופרכה בעדותו של ממן ולא הוצגה ראיה אחרת לתמיכה בטענת המבקש. בין אם מתוקף נהיגתו, ובין אם מתוקף בעלותו ברכב, נותרה אחריות המבקש לביצוע העבירה דנן, כשהיא לבדה, ללא סיכויי הגנה ממשיים.

10.  אשר על כן, הנני דוחה את הבקשה להארכת המועד להישפט ביחס להודעת תשלום קנס מספר 14500053500 מיום 21.02.12, הן בשל השיהוי הבלתי מוסבר בהגשת הבקשה להישפט והן בשל סיכויי ההגנה הנמוכים המצביעים על כך שדחיית הבקשה לא תגרום למבקש עיוות דין.

ביחס להודעת תשלום קנס מספר 12500464644 מיום 22.02.12:

11.  לטענת המבקש, לא קיבל את הדו"ח, אולם מנספח ח3 שצורף לבקשה עולה כי המסמך הוחזר לשולח בתאריך 10.04.12 בציון הסיבה לפיה "לא נדרש" על ידי המבקש. בנסיבות אלה, קיים אישור מסירה כדין. המבקש לא הציג ראיה לסתור את חזקת המסירה ואף טען כי ילדיו הם המביאים את הדואר מתאו. האפשרות שילדיו לא הביאו למבקש את ההודעה על קיום דבר הדואר, מציבה לפתחו את האחריות לאי קבלת ההודעה.

12.  מעדותו של מר יריב אלפסי מיום 03.03.13 עולה כי בתאריך 22.02.12 נהג ברכב הרלוונטי, בעת שעבד כטכנאי בחברה שבבעלות המבקש, והוא שביצע את העבירה שבדו"ח הנ"ל.

מר אלפסי העיד כי ביום 22.02.12 הבחין בניידת משטרה בצדו השמאלי של הכביש והרגיש שצולם, לכן עוד באותו יום פנה לקצין הרכב, עדכן אותו כי ככל הנראה יקבל דו"ח מהירות וכי אם יהיה צורך בהסבת הדו"ח, ישתף פעולה באופן מלא.

13.  מר יוסף פיטי, משמש כקצין רכב בחברה שבבעלות המבקש מזה 5 שנים. מר פיטי העיד בישיבת יום 03.03.13 ומסר כי ביום 22.02.12 נהג ברכב הרלוונטי מר יריב אלפסי והפנה לדו"ח נסיעות שצורף כנספח ג' לתצהירו.

14.  נוכח סיכויי הגנתו של המבקש, כעולה מעדותם של מר אלפסי ומר פיטי, הנני מורה על הארכת המועד להישפט בגין הודעת קנס מספר 12500464644 מיום 22.02.12.

יחד עם זאת, היות שקיים אישור מסירה כדין ונוכח השיהוי בהגשת הבקשה להישפט בגין דו"ח זה, מבלי שהוצג בסיס ראייתי להסבר שניתן ביחס לשיהוי כאמור, הנני מטילה של המבקש הוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 500 ש"ח לתשלום בתוך 30 ימים.